תארו לעצמכם שמישהו נותן לכם את המפתחות לארמון ענק ואומר לכם: "מעכשיו, אתם מנהלים כאן את הכול!". איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה ליוסף. פוטיפר, האדון שלו, ראה שה' מברך את יוסף בכל מה שהוא עושה, ולכן הוא החליט לסמוך עליו בעיניים עצומות. המילים וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף מסבירות שפוטיפר העביר ליוסף את השליטה המוחלטת על כל הבית. בהתחלה פוטיפר עוד היה בודק אותו, אבל מהר מאוד הוא הבין שאין בזה צורך. הוא כל כך סמך עליו, עד שוְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כלומר פוטיפר כבר לא התעסק בשום פרט ממה שקורה בבית, כי יוסף פשוט דאג להכול.
היה רק דבר אחד שיוסף לא היה אחראי עליו: כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל. הכוונה כאן היא פשוט לאוכל האישי של פוטיפר. למצרים באותה תקופה היו חוקים נוקשים, והם לא הסכימו שאנשים מעם אחר ייגעו להם באוכל. לכן, יוסף ניהל את כל האוצרות והעובדים, אבל לא התקרב לצלחת של האדון שלו.
עכשיו, כשיוסף הפך למנהל בכיר, הוא כבר לא היה צריך לעבוד בעבודות פיזיות קשות ומעייפות. בזכות השינוי הזה, וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. הפנים שלו חזרו להאיר והוא היה נראה טוב מאוד, יופי מיוחד שהוא ירש מאימא שלו, רחל. חשוב לדעת שיוסף היה כל כך יפה, כי המראה המיוחד הזה הוא בדיוק מה שיוביל אותו בקרוב להתמודדות הבאה והלא פשוטה שלו בתוך הבית.