יצא לכם פעם להרגיש שמישהו אחד שנמצא בסביבה הופך את הכל לטוב ומוצלח יותר? זה בדיוק מה שקרה כשהגיע יוסף לעבוד אצל פוטיפר במצרים. יוסף לא הפך למנהל ביום אחד. זה קרה לאט לאט. בהתחלה הוא עשה רק את העבודה שלו, אחר כך הוא הפך למשרת האישי של פוטיפר, ואז פוטיפר הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, כלומר נתן לו את האחריות לנהל את כל שאר העובדים בבית. המילה הִפְקִיד אומרת שפוטיפר סמך עליו לגמרי ומסר לידיו את הטיפול בכל העניינים. לבסוף, הוא נתן לו לשמור גם וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, שזה אומר כל האוצרות והרכוש היקר שלו.
ברגע שיוסף קיבל את התפקיד, הברכה של ה' הגיעה, ופוטיפר שם לב לזה מיד. פתאום הייתה הצלחה מדהימה בכל מקום. הברכה הגיעה אל אֶת בֵּית הַמִּצְרִי, שזה אומר המשפחה של פוטיפר, וגם אל בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, הכסף שלו, העסקים שלו ואפילו התפקידים החשובים שלו בממשלה. הברכה הייתה כל כך גדולה שהיא הורגשה גם בַּבַּיִת, בכל מה שקשור להוצאות של המשפחה, וגם וּבַשָּׂדֶה, בכל מה שקשור להכנסות, לתבואה ולצמחים שגדלו בחוץ. ההצלחה הגיעה אפילו למקומות שיוסף בכלל לא הלך אליהם בעצמו.
אולי תחשבו לעצמכם, למה איש מצרי כמו פוטיפר זכה לכזה שפע? התשובה היא בִּגְלַל יוֹסֵף. המילה בִּגְלַל מזכירה מעגל, ויוסף היה המרכז שהביא את כל הטוב הזה. ה' שומר על האנשים הצדיקים, ובזכותם גם האנשים שנמצאים סביבם מקבלים ברכה. יוסף תמיד זכר את ה' והתנהג ביושר מוחלט, בלי לרמות אף אחד. בזכות ההתנהגות הטובה הזו, פוטיפר הפסיק לבדוק אותו ונתן בו אמון מלא.