תארו לעצמכם מצב שבו מישהו עושה משהו לא בסדר, ואז מאשים אתכם כדי להגן על עצמו. כמה זה מתסכל? זה בדיוק הפח שטמנה אשת פוטיפר ליוסף. כשהיא מבינה שיוסף לא מסכים לשתף איתה פעולה, היא כועסת ומחליטה לנקום. היא ממציאה עלילה שלמה כדי להגן על השם הטוב שלה. מכיוון שהבית היה ריק, היא צועקת וקוראת למשרתים שנמצאים בחוץ. היא חייבת אותם כעדים לטובתה, כי היא יודעת שבעלה סומך על יוסף לחלוטין.
כשהם מגיעים, היא מתחילה להאשים ורומזת על בעלה במילים הֵבִיא לָנוּ. היא לא אומרת את שמו במפורש, אבל כולם מבינים למי היא מתכוונת. היא מתלוננת שבעלה עשה להם עוול כשהכניס אדם זר הביתה ונתן לו לשלוט עליהם. כדי לגרום למשרתים לשנוא את יוסף, היא קוראת לו אִישׁ עִבְרִי. עברי הוא אדם שהגיע מעבר לנהר, אבל כאן היא משתמשת בזה כמילת גנאי. המצרים ממש לא אהבו את העברים, והיא מנצלת את זה כדי לאחד את כל עובדי הבית נגד יוסף.
היא ממשיכה ומסיתה אותם כשהיא אומרת שיוסף הובא לְצַחֶק בָּנוּ, כלומר לזלזל ולפגוע בהם. שימו לב שהיא משתמשת בלשון רבים ואומרת "בנו". היא רוצה שהמשרתים ירגישו שגם הם בסכנה ויחשבו לעצמם: אם הוא מעז לפגוע בגבירת הבית, בטוח שהוא יפגע גם בנו.
בשלב הזה היא הופכת את הסיפור לגמרי ומשקרת כשהיא אומרת בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי. היא טוענת שיוסף הוא זה שניסה לפגוע בה. כדי להסביר למה הבגד שלו נמצא אצלה, היא ממציאה שהוא נבהל וברח בלעדיו. בסוף, היא אומרת וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. היא מדגישה את הצעקה החזקה שלה כדי להראות לכולם שהיא התנגדה בכל הכוח, ומסבירה למשרתים שרק בזכות הצעקה הזו היא ניצלה ברגע האחרון.