בתוך מציאות של שפלות ועבדות בארץ זרה, מתחילה להתגלות עלייתו הפלאית של יוסף. הכתוב חוזר שלוש פעמים על המילה "ויהי", כדי להדגיש כי מדובר בתהליך של עלייה הדרגתית בשלוש מדרגות שונות, או בשלושה חסדים אלוהיים נפרדים שנעשו עמו [כלי יקר, אברבנאל].
תחילה נאמר וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף. יוסף היה נער בודד ומנותק ממשפחתו, שהושלך לסביבה זרה ומושחתת, ולכן היה זקוק להשגחה אלוהית מיוחדת [רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים ממשילים זאת לאדם שיש לו חמורים רבים, אך הוא עוזב את כולם והולך לשמור מקרוב דווקא על החמור שנכנס לתוך סביבה מסוכנת. כך ה' שמר על יוסף באופן צמוד כדי שלא יטמע בין הגויים ולא ייכשל בחטא [הדר זקנים, דעת זקנים, בכור שור, חזקוני, העמק דבר]. נוכחות זו של ה' מעידה על מידתו של בורא עולם, שאינו נוטש את אהוביו גם כשהם יורדים מגדולתם [הדר זקנים, דעת זקנים], והיא התאפשרה משום שיוסף עצמו דבק בה' ושיווה אותו לנגד עיניו תמיד [אברבנאל, נחל קדומים]. גישה נוספת רואה בכך רמז לכך שהשכינה עצמה ירדה לגלות יחד עם יוסף [אלשיך].
מתוך חיבור זה נאמר וַיְהִי אִשׁ מַצְלִיחַ. משמעות ההצלחה כאן היא השגת כל יעד והתגברות על כל מכשול בדרך למטרה [ספורנו, רש"ר הירש]. אין מדובר בהצלחה טבעית הנובעת מכישרון בלבד, אלא בהשגחה מעל לטבע שגרמה לכך שכל מעשיו ישאו פרי [ביאור יש"ר, מלבי"ם]. הצלחה זו בולטת במיוחד לאור העובדה שיוסף היה עבד הנתון תחת מרותו של אחר, מצב שלרוב מונע התפתחות והצלחה אישית [מלבי"ם]. יתרה מכך, יוסף עמד כאן במבחן רוחני כפול: הוא שמר על צדקתו לא רק בניסיון העוני והעבדות, אלא גם בניסיון של עושר והצלחה מסחררת [פרדס יוסף].
לבסוף נאמר וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. משמעות המילה וַיְהִי בחלק זה היא "עמד" או "שירת" [ספורנו, הכתב והקבלה]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שזהו ביטוי לחסד עצום: בניגוד לנוהג המקובל לשלוח עבדים זרים לעבודת פרך בשדות, יוסף זכה להישאר בתוך הבית פנימה [אור החיים, העמק דבר, אברבנאל, שד"ל]. הצלחתו של יוסף לא נותרה אצלו בלבד, אלא הקרינה החוצה, ממנו אל אדוניו, ומאדוניו אל שאר בני הבית. הפריחה שהביא עמו גרמה לפוטיפר להשאיר אותו קרוב אליו בתוך הבית ולהפקידו על רכושו, חרף כל כוונה רעה שאולי הייתה לו בתחילה [כלי יקר, פני דוד, שד"ל].