המאבק העיקש בין המצפון המוסרי והדתי לבין הפיתוי היצרי מגיע כאן לשיאו. אשת אדוניו מפעילה מסכת לחצים מתמשכת ומתוחכמת על מנת להפיל את העבד הצעיר ברשתה, אך הוא מצידו בוחר להציב חומות הגנה מחמירות ומרחיק את עצמו מכל קרבה שעלולה להוביל לחטא [שטיינזלץ, רבנו בחיי].
הצירוף יוֹם יוֹם מלמד כי לא היה זה ניסיון חד-פעמי, אלא התמודדות יומיומית רצופה שכללה פיתויים מילוליים, הבטחות לממון רב ואף איומים [תורה תמימה, אברבנאל, הכתב והקבלה]. מתוך הבנה שיוסף מסרב לעבירה חמורה, אשת פוטיפר שינתה את הטקטיקה שלה ונקטה בשיטה של פיתוי הדרגתי. לאחר שסירב לבקשתה המקורית לשכב עמה ממש, היא החלה להפחית את דרישותיה מיום ליום כדי לגרום לו להיכנע בשלבים [כלי יקר, מלבי"ם, אלשיך].
תחילה היא ביקשה ממנו לפחות לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ. הפרשנים מדגישים את ההבדל הלשוני בין המילה "אצלה" לבין "עמה", ומסבירים כי בקשתה כעת הייתה רק שישכב בסמוך אליה על מצעי המשי, כשהם לבושים בבגדיהם, לשם שיחה וקרבה בלבד וללא קיום יחסי אישות [רמב"ן, אבן עזרא, שד"ל, הכתב והקבלה]. למרות שקרבה זו אינה מהווה את העבירה המלאה, יוסף סירב בתוקף מתוך הבנה שגם התקרבות מועטת ושיחות חולין במצב כזה יהוו פתח ליצר הרע ויביאו אותו בהכרח לידי מכשול ועבירה [העמק דבר, פני דוד, שפתי כהן, רש"י].
משסירב גם לזה, פנתה אליו בדרישה פחותה אף יותר – רק לִהְיוֹת עִמָּהּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות ביטוי זה היא הימצאות משותפת באותו חלל. יוסף נזהר באופן קיצוני מאיסור ייחוד, וסירב אפילו לשהות עמה לבדו בחדר אחד, למעט במקרים שבהם נאלץ להיכנס בעל כורחו כדי לעשות את מלאכתו [רשב"ם, העמק דבר, ביאור יש"ר, שפתי כהן].
לצד הרובד הפשטני של מניעת ייחוד, קיימת גישה מדרשית הרואה במילים אלו אזהרה רוחנית נצחית. לפי גישה זו, יוסף הבין כי הסכמה לשכב אצלה בעולם הזה, תגרום לו להיות עמה בעולם הבא, שכן חטא מעין זה נקשר באדם לעד וגורר אותו לחלוק עם החוטאת את עונשה לאחר המוות [רש"י, מזרחי, ברטנורא]. עמידתו האיתנה של יוסף בולטת במיוחד לאור גילו הצעיר והסביבה המושחתת שבה חי, והיא נובעת מההכרה שפריצת הגבולות הקטנים ביותר של קרבה וייחוד היא זו שסוללת את הדרך לנפילה המוחלטת [רבנו בחיי, אלשיך].