רגע השיא של המאבק היומיומי והמתמשך מגיע לנקודת שבירה פיזית, שבה המילים מאבדות מכוחן ונדרשת פעולה החלטית ומיידית כדי להימלט מרשת החטא. התעמתות זו מגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה איימה עליו אשת פוטיפר בעונשי מאסר, עיוורון ומוות, אך הוא נותר באמונתו בה' [דעת זקנים].
כאשר הכתוב מתאר וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ, עולה השאלה מדוע נקטה בפעולה פיזית זו. פרשנים מסבירים כי היא ידעה שאם תסתפק בדיבור בלבד, יוסף יברח מיד. לכן, היא אחזה בחוזקה בבגדו כדי להבטיח שלא יוכל להימלט בטרם תשמיע את דרישתה [אדרת אליהו]. בנוסף, היא הניחה שעצם המגע הפיזי והעזות שבהתנהגותה יגרמו לו לחוש בושה ולא יאפשרו לו לסרב לה [אברבנאל]. באשר למילה לֵאמֹר, יש המפרשים כי היא כלל לא הוצרכה לדבר, ועצם תפיסת הבגד הייתה האמירה והדרישה למעשה [אור החיים]. גישה סמלית מצביעה על משחק מילים בין "בגד" ל"בגידה"; היא טענה כלפיו שמכיוון שכבר הרהר בחטא ו"בגד" בערכיו, הוא איבד את עולמו הרוחני ועל כן אין לו סיבה שלא להשלים את המעשה. פירוש נוסף מציע שהיא אחזה בבגדו כדי לרמוז שתהיה מוכנה להתגייר ולנהוג כדתו, כמעין לבישת בגדו, ובלבד שייעתר לה [פני דוד, פרדס יוסף].
בתגובה לכך, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיוסף היה חזק ממנה ויכול היה למשוך את הבגד מידה בכוח, אך הוא בחר שלא להיאבק עמה מתוך כבוד למעמדה כגבירתו [רמב"ן, רבנו בחיי, הטור הארוך, אברבנאל]. מבחינה מעשית, בגדי התקופה היו עשויים כמעטפת או גלימה, מה שאפשר לו להשיל את הבגד מעליו בקלות [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. הוא גם חשש שאם יתעכב בניסיון לקחת את הבגד, היא תנצל את ההזדמנות לאחוז בו שוב [אברבנאל]. ברובד הרעיוני, יוסף השאיר את ה"בגידה" בידיה וסירב להמשיך עמה בחטא [פרדס יוסף].
ההימלטות של יוסף, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה, מתפרשת לא רק כבריחה מפניה, אלא כבריחה מפני יצרו שלו. הוא נס מתוך החדר הסגור מחשש שיצרו הבוער יגבר עליו [ספורנו, צאינה וראינה, ביאור יש"ר]. ברגע המכריע הזה, נגלתה אליו דמות דיוקנו של אביו יעקב, שהזכירה לו את ההשלכות הרוחניות העמוקות של מעשיו, ובזכות כך מצא את הכוח לסגת [חומש קה"ת, שפתי כהן]. היציאה החוצה נועדה גם לקרר את להט גופו ולהבהיר לה באופן סופי כי אין לה כל סיכוי להשיג את מבוקשה [רבנו בחיי].
הפרשנים מבחינים בדייקנות בשינוי הפעלים בין "וינס" ל"ויצא". ריצה מבוהלת ברחובות העיר הייתה מעוררת חשד וגוררת שאלות מצד העוברים ושבים. לכן, יוסף נס במהירות רק כל עוד היה בתוך תחומי הבית, אך ברגע שחצה את הפתח ויצא לרחוב, הוא האט את הליכתו והתהלך ברוגע כדרכו כדי לא למשוך תשומת לב [כלי יקר, ספורנו, העמק דבר, רש"ר הירש].
לבסוף, בזכות גבורתו של יוסף ששמר על עצמו מן החטא ונמלט, זכו צאצאיו לישועה. המדרש קושר בין בריחתו של יוסף לקריעת ים סוף, ומסביר כי הים "נס" ונבקע מפני ארונו של יוסף, כמידה כנגד מידה על כך שיוסף נס מפני העבירה [כלי יקר, רבנו בחיי, דעת זקנים].