אשת פוטיפר טווה רשת של שקרים באוזני אנשי ביתה, תוך בחירה מדוקדקת של מילים שנועדו להפליל את יוסף ולהסתיר את אשמתה שלה. עדותה המתוכננת מציגה מניפולציה של הראיות הפיזיות שנותרו בזירה, במטרה לבסס את סיפורה השקרי.
בדבריה היא מסבירה מדוע נשאר בגדו של יוסף במקום, אך הפרשנים חלוקים לגבי הסיפור שבחרה להציג. יש הסבורים כי טענה שיוסף הסיר את בגדו מעליו במטרה לאנוס אותה, אך מכיוון שצעקה, לא הספיק לקחת אותו עמו, הניח אותו וברח [בכור שור, חזקוני]. מנגד, יש המפרשים כי היא הציגה את הדברים כך שטענה כי היא זו שתפסה בבגדיו כדי לעכב אותו עד שאנשי הבית יבואו וילכדו אותו [רד"ק].
נקודה מעניינת עולה מתוך בחירתה לומר וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי ולא "בידי", כפי שקרה באמת. הסיבה לכך היא שאם הייתה מודה שהבגד נשאר בידה, הייתה חושפת את שקרה באמת ומגלה את קלונה, שכן הדבר היה מוכיח שהיא זו שהחזיקה בו וניסתה לאנסו [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר].
באשר למילים וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה, עולה השאלה מדוע הדגישה את יציאתו החוצה. גישה אחת מסבירה כי כוונתה הייתה שיוסף ברח אל השוק הציבורי במטרה להסיח את דעתו מתאוותו בקרב המון האדם. היא קיוותה שאנשי הבית יאשרו את דבריה בפני בעלה ויעידו שיוסף אכן רודף נשים ורגיל בכך, אף שבפועל הם לא ענו לה כלל [העמק דבר]. עם זאת, יציאתו אל השוק הציבורי מפורשת גם כעדות לגדולתו של יוסף, שכן הוא בחר לנוס בכוונה אל מקום הומה אדם כדי להינצל ממנה לחלוטין [נתינה לגר].
מעשהו האמיץ של יוסף לא נותר ללא שכר היסטורי. בזכות המעשה שעליו נאמר וַיָּנָס, הבטיח לו ה' שבעתיד הים ינוס מפני ארונו, כפי שנאמר "הים ראה וינס" [דעת זקנים].