אשת פוטיפר מתייצבת מול בעלה וטווה עלילת שווא נגד יוסף, תוך שהיא בוררת את מילותיה בקפידה כדי לתמרן את תגובתו ולשמור על כבודה. דבריה משלבים האשמה אישית כלפי יוסף יחד עם רמזים של ביקורת כלפי בעלה על עצם הבאתו לביתם.
כדי להבין את מבנה ההאשמה, רוב הפרשנים מצביעים על כך שיש לקרוא את הפסוק שלא על פי סדרו המילולי. המילים לְצַחֶק בִּי מחוברות רעיונית למילים בָּא אֵלַי, ואילו הביטוי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ משמש כמאמר מוסגר. כלומר, כוונתה היא: בא אלי לצחק בי, אותו עבד עברי שהבאת [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, ביאור יש"ר, רש"י]. בתוספת מילים אלו היא רומזת לבעלה כי הוא זה שגידל ורומם את העבד, ובכך כביכול אפשר את המעשה [ביאור שטיינזלץ].
באשר לתוכן דבריה, מתעוררת מחלוקת סביב משמעות הביטוי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. גישה אחת מסבירה שהיא חזרה באוזני בעלה על אותו סיפור בדיוק שסיפרה קודם לכן לאנשי הבית, בשינויים קלים בלבד [רד"ק]. לעומת זאת, יש הסבורים כי היא דווקא שינתה את גרסתה. כשהבינה שהסיפור שסיפרה למשרתים אינו אמין לחלוטין ועלול להתגלות כשקר אם בעלה יחקור בדבר, היא התאימה את דבריה מחדש באוזניו [העמק דבר].
רובד פרשני נוסף קושר את המילים כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לסיטואציה אינטימית. לפי קו חשיבה זה, היא הטיחה את ההאשמות בפני בעלה בשעת קירבה ביניהם, והשוותה את מעשיו של יוסף למעשי האישות שלהם. פירוש זה מעלה דיון בקרב הפרשנים סביב המסורת לפיה פוטיפר סורס משמים משום שקנה את יוסף למטרות פסולות. כדי ליישב כיצד יכלה לדבר עמו על ענייני אישות, הפרשנים מסבירים כי הסירוס פגע רק ביכולתו להימשך לזכרים ולא לנשים, או לחלופין, שהיא לא התכוונה ליחסי אישות מלאים אלא למעשים של חיבוק, נישוק וקירבה, וטענה שיוסף ניסה לעשות לה כמעשים הללו [הטור הארוך, ריב"א, הדר זקנים, צאינה וראינה].
מהות ההאשמה טמונה במילים לְצַחֶק בִּי. בעוד שיש המפרשים זאת כביטוי ישיר לקיום יחסי אישות [רלב"ג], אחרים מדגישים כי זהו לשון של זלזול עמוק וקלות ראש. אילו התכוונה רק למעשה עצמו, היה עליה לומר "לצחק אתי", אך השימוש במילה בִּי מעיד על פגיעה חמורה בכבודה [שד"ל]. היא הציגה את יוסף כבן לעם עז ובלתי נכנע, שאינו רוחש כבוד לאדוניו, ופעל מתוך צחוק מכאיב וזלזול מופגן [העמק דבר].
לבסוף, בחירתה במילה לֵאמֹר נועדה להבהיר לבעלה שאנשי הבית כבר יודעים על כך ויכולים להעיד, מה שאילץ אותו להגיב בחריפות כלפי חוץ [אור החיים]. עם זאת, הפרשנים חושפים כי תגובתו של פוטיפר הייתה מתונה מהמצופה. העונש הראוי לעבד שפגע באשת אדונו הוא מוות, אך פוטיפר הסתפק בהשלכתו לכלא. הדבר מעיד כי פוטיפר לא באמת האמין לסיפורה. הוא הכיר בצדקתו של יוסף וראה שה' עמו, וייתכן שאף אהב אותו. הענישה הקלה נועדה רק כדי לשמור על כבוד אשתו ולהשקיט את המהומה הציבורית שיצרה, מבלי לפגוע ביוסף פגיעה אנושה [אור החיים, הטור הארוך].