עמידה בניסיון פיתוי יומיומי מצד דמות בעלת כוח ושררה דורשת תעצומות נפש יוצאות דופן. מול הפצרותיה של אשת פוטיפר, תגובתו של יוסף אינה מסתכמת בדחייה פשוטה, אלא משלבת סירוב פנימי מוחלט יחד עם מערכת נימוקים דיפלומטית ומוסרית.
המילה וַיְמָאֵן טומנת בחובה משמעות עמוקה של התגברות. הפרשנים מבחינים בין המונח "לא אבה", המבטא חוסר רצון פנימי וסלידה טבעית, לבין וַיְמָאֵן, המעיד על כך שייתכן כי יוסף חש פיתוי טבעי, אך כבש את יצרו וסירב באופן אקטיבי ומפורש [מלבי"ם, ביאור יש"ר]. עוצמת הסירוב משתקפת גם בטעמי המקרא, שכן טעם השלשלת שעל המילה מעיד על תכלית המיאון וההימנעות המוחלטת מן החטא [מנחת שי, רבנו בחיי]. סדר הדברים בפסוק מלמד על דרך ההתמודדות הראויה עם פיתוי: תחילה יש להציב גבול מוחלט ועיקש מיד עם תחילת הפיתוי, שכן ניהול משא ומתן מוקדם עם היצר נידון לכישלון. רק לאחר שסירב בתוקף מתוך יראת שמים, פנה יוסף להציג בפניה טענות הגיוניות כדי לשכך את דעתה [הכתב והקבלה, אדרת אליהו].
הכתוב מדגיש כי יוסף פנה אֶל־אֵשֶׁת אֲדֹנָיו. ציון תוארה ממחיש את הסכנה הכפולה שבה היה שרוי: סכנה אם ייעתר לה, וסכנה חמורה לא פחות אם יסרב לגבירתו [קונטרס חיבה יתירה]. אף על פי שהייתה אדוניתו והוא ירא מפניה, יראתו מפני ה' הייתה גדולה יותר, ולכן סירב [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי].
בפנותו אליה, יוסף פותח במילה הֵן, שיש המפרשים אותה כהבעת הסכמה והכרה בצדקתו וביושרו של פוטיפר כלפיו, התנהגות שאין זה ראוי לגמול עליה ברעה [הכתב והקבלה]. בדבריו אֲדֹנִי לֹא־יָדַע אִתִּי מַה־בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר־יֶשׁ־לוֹ נָתַן בְּיָדִי, יוסף מסביר כי אדונו העניק לו אמון בלתי מוגבל, הן בכישוריו והן ביושרו, עד כדי כך שאינו מבקש ממנו כל דין וחשבון על הוצאות והכנסות הבית [רש"ר הירש, מלבי"ם].
הצגת הדברים בדרך זו משרתת מספר מטרות. ראשית, יוסף בוחר בנימוק הגיוני ומוסרי כדי שלא להעליב אותה ולומר שהיא אינה מוצאת חן בעיניו [ביאור שטיינזלץ]. שנית, הוא מציג קל וחומר מוסרי: אם הוא נאמן בענייני ממון, תחום שבו רוב בני האדם נכשלים, קל וחומר שלא ימעל באמון בעבירה חמורה של גילוי עריות, שממנה רוב האנשים פורשים [נחל קדומים, פרדס יוסף]. יתרה מכך, יוסף חושש שאם יבגוד באדונו ויגנוב את אשתו, פוטיפר יתחיל לחשוד בו גם בגניבת כספים וידרוש ממנו חקירות וחשבונות [העמק דבר]. במבט רחב יותר, אדם חוטא בדרך כלל כדי להשיג תועלת, כבוד או הנאה. יוסף מבהיר כי כבוד ותועלת כבר יש לו בשפע בזכות מעמדו בבית, והדבר היחיד שנמנע ממנו הוא אשת אדונו, ולכן לקיחתה תהיה מעילה מוחלטת באמון [אברבנאל].
לצד הפשט, ישנם פרשנים המוצאים בדבריו של יוסף רבדים נסתרים. המילה אֲדֹנִי יכולה להירמז גם כלפי אדון העולם, ה', או כלפי אדם הראשון שגורש מגן עדן בגלל חטא קל יותר. כמו כן, מדרשי חז"ל מציינים שבאותו רגע נגלתה ליוסף דמות דיוקנו של אביו יעקב, שהזכירה לו את ייעודו הרוחני, הרתיעה אותו מן המעשה ומנעה ממנו לאבד את מקומו השבטי [שפתי כהן, רבנו בחיי].