חשבתם פעם כמה קשה להגיד "לא" למישהו חזק וחשוב שמבקש מכם לעשות משהו שאסור לעשות? יוסף נמצא בדיוק במצב כזה מול אשת פוטיפר. התורה משתמשת במילה וַיְמָאֵן, וזה לא סתם אומר שהוא סירב. המילה הזו מלמדת אותנו שיוסף אסף את כל הכוחות הפנימיים שלו ועצר את עצמו מיד. הוא הציב גבול ברור וחזק מבלי להתלבט או לשאת ולתת עם עצמו אפילו לרגע.
התורה מדגישה שהוא ענה אֶל־אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, כדי להראות לנו עד כמה המצב שלו היה מסוכן. היא הייתה המנהלת שלו, ואם הוא יגיד לה לא, היא עלולה לפגוע בו. אבל למרות הפחד ממנה, יראת השמיים שלו והרצון לעשות את מה שה' מבקש היו חזקים הרבה יותר.
רק אחרי שסירב בתוקף, יוסף מסביר לה בהיגיון ובנימוס למה הוא לא מוכן לעשות זאת, כדי לא להעליב אותה. הוא אומר לה הֵן אֲדֹנִי לֹא־יָדַע אִתִּי מַה־בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר־יֶשׁ־לוֹ נָתַן בְּיָדִי. כלומר, פוטיפר סומך עליי בעיניים עצומות. הוא נתן לי לנהל את כל הבית ואת כל הרכוש שלו. יוסף מסביר שאם פוטיפר סומך עליו כל כך בעניינים של כסף, שבהם הרבה אנשים נופלים וטועים, ברור שהוא לא יבגוד באמון הגדול הזה ויעשה מעשה כל כך חמור נגדו. יוסף מבהיר שיש לו כבר את כל הכבוד וההצלחה בבית, ולפגוע בפוטיפר תהיה בגידה מוחלטת באדם שסומך עליו יותר מכולם.