יצא לכם פעם לחשוב איך הייתם מרגישים אם מישהו היה סומך עליכם לגמרי ונותן לכם לשמור על כל הדברים הכי יקרים שלו? יוסף נמצא בדיוק במצב כזה. פוטיפר האדון שלו סומך עליו לחלוטין. יוסף מסביר לאשת פוטיפר שאֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי, כלומר פוטיפר נתן לו את התפקיד הכי חשוב בבית, וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, הוא לא מנע ממנו שום דבר ויש לו כל מה שהוא צריך. הדבר היחיד שאסור ליוסף הוא כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ, יוסף מסביר לה שהיא אשתו של פוטיפר ולכן היא מחוץ לתחום.
כאשר היא מבקשת ממנו לעשות מעשה רע, יוסף מסרב ומסביר את זה בשני שלבים. קודם כל הוא שואל וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת. הוא בעצם אומר: פוטיפר היה כל כך טוב אליי, איך אני יכול לבגוד באמון שלו ולהיות כפוי טובה? יוסף מתחיל בנימוק הזה כי לאישה מצרית קל יותר להבין פגיעה באדם אחר.
לאחר מכן הוא מוסיף וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים. יוסף מבהיר שגם אם פוטיפר לא יראה אותם לעולם, ה' תמיד רואה הכל. לעשות מעשה כזה זו לא רק בגידה באדון שלו, אלא חטא חמור כלפי שמיים. יוסף יודע שאם הוא יעשה את המעשה הרע הזה, הוא יתרחק מהאור ומהטוב של ה', ולכן הוא בוחר להישאר נאמן.