בראשית, פרק ל״ט, פסוק ח׳

יוסף פותח בסירוב פנימי ומוחלט, וַיְמָאֵן, תוך שהוא כובש את יצרו באופן פעיל. כאשר ראה שהיא אינה מרפה עבר לשלב השני, וַיֹּאמֶר, והציג טענות הגיוניות כדי לשכך את דעתה. פנייתו אֶל־אֵשֶׁת אֲדֹנָיו ממחישה את הסכנה שבסירוב לאישה בעלת סמכות, אך יראתו מפני ה' גברה על הפחד ממנה. הוא פותח במילה הֵן כהכרה ביושר של בעלה, ומסביר שסירובו נובע מנאמנות למי שסומך עליו לחלוטין עד כי לֹא־יָדַע אִתִּי מַה־בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר־יֶשׁ־לוֹ נָתַן בְּיָדִי. יוסף טוען שאם אינו מועל באמון הכלכלי, בוודאי שלא יבצע את העבירה החמורה של בגידה בבעלה, כאשר המילה אֲדֹנִי מרמזת גם לנאמנותו לה' ולמורשת אביו.