תארו לעצמכם מצב שבו מישהו עושה מעשה לא טוב, ואז ממציא סיפור שלם ומתוחכם כדי להאשים מישהו אחר לגמרי. זה בדיוק מה שעושה אשת פוטיפר. היא מספרת לאנשי הבית שקרים כדי לגרום להם לחשוב שיוסף ניסה לפגוע בה, וכך להסתיר את ההתנהגות הרעה שלה.
כדי שהשקר שלה ייראה אמיתי, היא צריכה להסביר למה הבגד של יוסף נשאר בחדר. היא טוענת שכאשר היא צעקה, הוא נבהל וברח בלי הבגד שלו. אבל שימו לב למילים שהיא בוחרת. היא אומרת וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, כלומר שהוא השאיר את הבגד לידה. היא נזהרת מאוד לא להגיד שהבגד נשאר ממש בתוך הידיים שלה. למה? כי אם הייתה מודה שהבגד בידה, כולם היו מבינים את האמת, שהיא זו שתפסה אותו בכוח ולא נתנה לו ללכת.
בהמשך היא מתארת שיוסף וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. יוסף באמת עשה את זה, והוא בחר לברוח דווקא אל הרחוב המלא באנשים כדי להיות לגמרי בטוח ומוגן מפניה. המעשה האמיץ של יוסף לא נשכח. בזכות זה שיוסף וַיָּנָס, כלומר ברח מהמעשה הרע, ה׳ נתן לו שכר מיוחד. הרבה שנים אחר כך, כשבני ישראל יצאו ממצרים עם הארון של יוסף והגיעו לים סוף, הים נקרע וברח מפניהם, בזכות אותה בריחה אמיצה של יוסף.