האם קרה לכם פעם שהגעתם למקום חדש שבו לא הכירו אתכם בכלל, ובזכות ההתנהגות שלכם הפכתם להיות אלה שכולם סומכים עליהם? זה בדיוק מה שקרה ליוסף במצרים. הוא לא הפך למנהל גדול ביום אחד, אלא התקדם שלב אחרי שלב.
בהתחלה, וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו. פוטיפר ראה ביוסף משהו מיוחד, קדושה פנימית וטובה שהוא הביא מהמשפחה שלו. בזכות זה, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ. יוסף הפסיק להיות עבד פשוט שעובד בעבודות קשות, ועבר להיות המשרת האישי של פוטיפר. הוא דאג לו לאוכל, לבגדים ולשתייה, ועשה הכל בצורה נקייה ומהירה.
אחרי זמן מה, יוסף קודם שוב: וַיַּפְקִדֵהוּ עַל־בֵּיתוֹ. יוסף הפסיק לעבוד בעצמו והפך למנהל של כל הבית. הוא היה אחראי על כל שאר המשרתים, ושום דבר לא קרה בלי האישור שלו. הוא הפך להיות ממש כמו בן בית.
בסוף הגיע השלב הגדול ביותר, כאשר וְכׇל־יֶשׁ־לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ. פוטיפר נתן ליוסף לשלוט בכל הרכוש, השדות והאוצרות שלו. בדרך כלל, אנשים עשירים היו ממנים אדם אחד לשמור על הכסף ואדם אחר להוציא אותו, כדי שאף אחד לא יגנוב. אבל פוטיפר סמך על יוסף בלב שלם ונתן לו את שני התפקידים יחד.
למה פוטיפר נתן ליוסף כל כך הרבה כוח? כי הוא ראה שיוסף מצליח בצורה יוצאת דופן והבין שברכת ה' נמצאת איתו. למעשה, רק כאשר פוטיפר זז הצידה ונתן ליוסף לנהל את הכל לגמרי, הברכה של ה' יכלה להיכנס ולהאיר את כל הבית המצרי. ההצלחה והעושר האלה הכינו את יוסף לקראת הדברים החשובים שעוד יקרו לו בהמשך הדרך.