האם קיבלתם פעם אחריות על משהו חשוב, והאדם שנתן לכם אותה אפילו לא בא לבדוק איך אתם מסתדרים? זה בדיוק מה שקרה ליוסף. למרות שהוא היה במקום אפל ועצוב כמו בית הכלא, האור המיוחד שלו בלט. שר בית הסוהר, מנהל הכלא, סמך על יוסף בעיניים עצומות. הוא נתן לו לנהל את כל העניינים, וכתוב שאֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ. כלומר, המנהל לא פיקח על יוסף בכלל. המילים אֶת כָּל מְאוּמָה באות להדגיש עד כמה האמון היה מוחלט, והוא לא דרש ממנו שום דין וחשבון.
הסיבה לאמון העיוור הזה היא בַּאֲשֶׁר ה׳ אִתּוֹ. המילה בַּאֲשֶׁר כאן פירושה "בגלל ש". בגלל שה׳ היה עם יוסף, היה לו קסם אישי שפעל על כולם והם יכלו ממש להרגיש את הקדושה שלו.
בסוף נאמר וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה׳ מַצְלִיחַ. מעניין שכאשר יוסף עבד קודם בבית פוטיפר היה כתוב שה׳ מצליח "בידו", אבל כאן המילה הזו חסרה. הסיבה לכך היא שבכלא לא היו ליוסף נכסים או עסקים משלו בידיים, הוא רק ניהל את העניינים של הכלא עבור אחרים. ובכל זאת, ה׳ דאג שכל דבר שהוא יעשה יצליח בצורה נפלאה.