בראשית, פרק ל״ט, פסוק י״א

וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה מציין יום שגרתי של הטרדות, או לחלופין יום חג מצרי שבו אשת פוטיפר העמידה פני חולה כדי להישאר עמו ביחידות. יוסף נכנס הביתה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, כלומר לבצע את עבודתו הרגילה בסידור החשבונות ללא כוונות נסתרות, ויש המפרשים ביטוי זה בלשון נקייה ככוונה מודעת להיעתר לפיתוי. באותו רגע הבית היה ריק לחלוטין, ולכן נאמר וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. אולם, דווקא בהיעדרם של בני הבית נגלתה אליו דמות אביו יעקב, שהעניקה לו את הכוח הרוחני לכבוש את יצרו העז ברגע האחרון ולהימלט מן החטא.