קרה לכם פעם שהלכתם אחרי מדריך בטיול, ובמקום לקחת אתכם למקום בטוח הוא הוביל אתכם ישר לתוך שלולית בוץ ענקית? תארו לעצמכם כמה זה מתסכל כשהמישהו שאמור לשמור עליכם עושה בדיוק את ההפך. זה בדיוק מה שהרגיש הנביא הושע כשהוא פנה למנהיגים של העם באותו זמן. הוא כעס עליהם מאוד, כי במקום לתת דוגמה טובה ולכוון את כולם לדרך הישר, הם גרמו לכולם לטעות ולהתרחק מהדרך הנכונה.
כדי להעביר את המסר, הנביא מבקש מהם להקשיב לו, והוא משתמש בשלוש מילים שונות של הקשבה, שכל אחת מהן פונה לקבוצה אחרת. קודם כל הוא אומר שִׁמְעוּ למנהיגים הרוחניים, שהם הַכֹּהֲנִים. הכוונה כאן היא לכוהנים שלימדו את העם לעבוד עבודה זרה, והם היו הראשונים שהתחילו את כל הבלאגן ולכן הם צריכים לשמוע בצורה הכי ישירה. לאחר מכן הוא אומר הַקְשִׁיבוּ אל בֵּית יִשְׂרָאֵל, כלומר אל המוני העם הפשוטים שפשוט פותו ונגררו אחרי הכוהנים ועשו כמוהם. בסוף הוא אומר הַאֲזִינוּ אל וּבֵית הַמֶּלֶךְ, כי המלך והמשפחה שלו הם אלה שהשתמשו בכוח שלהם כדי להכריח את כולם לחטוא ולהתנהג בצורה לא טובה.
הנביא אומר למנהיגים ולכוהנים כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט. הכוונה היא שהעונש מאת ה' יגיע ישירות אליהם. בגלל שהם אלה שגרמו לכל החטאים ולכל המעשים הרעים של העם, הם נושאים באחריות הכי גדולה.
כדי להסביר בדיוק מה המנהיגים עשו, הנביא מדמה אותם לציידים שמניחים מלכודות. הוא אומר להם כִּי־פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל־תָּבוֹר. המילה פַח מתארת מלכודת קטנה ששמים בנקודה אחת, והמילה רֶשֶׁת מתארת מלכודת רחבה וגדולה שפורסים על שטח גדול. למה הוא מתכוון? באותם ימים, המלכים שלחו חיילים לעמוד על הרים גבוהים שנקראים מצפה ותבור. החיילים האלה עמדו שם כמו מלכודות בדרכים הראשיות והצדדיות, והתפקיד שלהם היה לתפוס כל מי שניסה לעלות לירושלים כדי לחגוג את החגים בבית המקדש. במקום לעזור לעם להתקרב אל ה', המנהיגים הציבו להם מכשולים וחסמו להם את הדרך.