תארו לעצמכם שאתם שומעים פתאום אזעקה חזקה. היום אנחנו רגילים לשמוע צופרים כשצריך להיזהר, אבל איך היו מזהירים את האנשים פעם, לפני המון שנים? הנביא קורא להשמיע קולות של אזהרה כדי להודיע לכולם שצבא של אויב מתקרב, ושהם צריכים לאסוף מהר את הצאן שלהם ולברוח אל ערים חזקות ומוגנות. הוא מבקש להשתמש בכלי נגינה כדי לעורר את תשומת הלב של כולם, והקולות הולכים ומתגברים ככל שהסכנה קרובה יותר.
בהתחלה הוא אומר תִּקְעוּ, שזה קול רגיל ופשוט של שופר. אחר כך הוא מזכיר חֲצֹצְרָה, שהיא כלי נגינה מיוחד וחשוב שהיו משתמשים בו בבית המקדש. ולבסוף הוא צועק הָרִיעוּ, שזו כבר תרועה חזקה שנועדה לעורר דאגה ולגרום לאנשים להזדרז. הנביא מזכיר את המקומות בַּגִּבְעָה, בָּרָמָה וגם בֵּית אָוֶן, כי אלו הערים שנמצאות על המסלול שבו האויב מתקדם. כשהוא אומר אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין, הוא בעצם מזהיר את האנשים משבט בנימין ואומר להם: שימו לב, האויב שכבש את הצפון נמצא ממש מאחוריכם וממשיך להתקדם, תמהרו להגן על עצמכם.