קריאת אזהרה מהדהדת בגבולות השבטים מפני צבא אויב פולש המתקדם דרומה, כדי שהעם יאסוף את צאנו ויימלט אל הערים המבוצרות. ההתרעה מתחילה בציווי תִּקְעוּ להשמעת קול שׁוֹפָר פשוט ורגיל, ועולה בעוצמתה אל הָרִיעוּ, קול תרועה מעורר חרדה המופק גם באמצעות חֲצֹצְרָה, שהיא כלי נגינה המיוחד לשימוש במקדש. האויב כבר כבש את נחלת אפרים, והאזעקה העוברת במסלול היישובים בַּגִּבְעָה, בָּרָמָה ובֵּית אָוֶן מזהירה כי הסכנה נמצאת ממש אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין. לצד האיום הצבאי, אזכור המקומות מהווה תוכחה מוסרית על חטאים שהביאו לפורענות, מימי פילגש בגבעה והמלכת שאול ועד להתרחקות העם מבית המקדש. משום כך, הפסוק משמש גם כקריאה רוחנית לעזוב את ממלכת אפרים החוטאת ולשוב ללכת בעקבות שבט בנימין.
הושע, פרק ה׳, פסוק ח׳
תִּקְע֤וּ שׁוֹפָר֙ בַּגִּבְעָ֔ה חֲצֹצְרָ֖ה בָּרָמָ֑ה הָרִ֙יעוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן אַחֲרֶ֖יךָ בִּנְיָמִֽין׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.