העמים השכנים אמנם לא היו משועבדים לחלוטין לממלכה, אך הם התייחסו ליהושפט כאל מלך גדול ורב עוצמה, וכל אומה העלתה לו מתנות בהתאם לדרכה ולמשאביה. ביטחון מדיני זה העניק ליהושפט את האפשרות לערוך תיקונים ולפתח את המדינה מבחינה רוחנית וחומרית [ביאור שטיינזלץ]. השימוש בפועל מְבִיאִים בלשון הווה, מלמד כי לא היה מדובר באירוע חד פעמי, אלא במנחה קבועה שהיו מעלים אליו מדי שנה בשנה [רד"ק].
הפלשתים העלו ליהושפט מנחה וכן וְכֶסֶף מַשָּׂא. הפרשנים מסכימים כי ביטוי זה מתאר כמות עצומה של כסף, עד כדי כך שנדרשו משאות ומטענים כבדים שנישאו על גבי בהמות כדי להובילו.
נוסף על כך, גם הָעַרְבִיאִים, שהם שם של אומה [מצודת ציון], העלו מס. הם הביאו עמם צֹאן, מונח כללי שהכתוב מיד לאחר מכן פורט למרכיביו המדויקים: אילים ותישים [מצודת דוד].