המלך מצווה לכלוא את הנביא מיכיהו בבית האסורים, אליו הוא מתייחס בזלזול במילה זֶה. פקודת המלך היא להכניסו אל בֵּית הַכֶּלֶא, בין אם כבר היה אסור שם בעבר ובין אם זו כניסתו הראשונה, כדרכו של המקרא להשתמש בלשון השבה גם למקום חדש. במהלך המאסר יקבל הנביא רק לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ, כלומר תזונה דלה ומינימלית שניתנת בדוחק ונועדה רק להשאירו בחיים. תנאים מחמירים אלו יימשכו עַד שׁוּבִי בְשָׁלוֹם, שכן המלך מתכוון לחזור משדה הקרב ולבוא עמו חשבון על דברי נבואתו.
דברי הימים ב, פרק י״ח, פסוק כ״ו
וַאֲמַרְתֶּ֗ם כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַאֲכִלֻ֜הוּ לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד שׁוּבִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.