דברי הימים ב, פרק י״ח, פסוק ל״ב

בעיצומו של הקרב, כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא הָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כלומר כאשר המפקדים הבינו שהמלך המותקף אינו מלך ישראל משום שרק אנשי יהודה נחלצו לעזרתו, הם עצרו את ההתקפה. בעקבות תובנה זו וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו והפסיקו את המרדף אחריו. נסיגה זו נבעה מהפקודות המדויקות שקיבלו, אשר הורו להם לתקוף אך ורק את מלך ישראל. אף על פי שמלך יהודה השתתף בלחימה נגדם, הוא לא נחשב ליעד והיה שווה בערכו לכל קצין אחר בצבא, ולכן לא הייתה להם סיבה להמשיך לדלוק אחריו.