במהלך המרדף הסוער בשדה הקרב, מפקדי הרכב חווים רגע של התפכחות שמוביל לעצירה פתאומית של ההתקפה. כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא הָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – שרי הרכב זיהו שאין מדובר במלך ישראל, משום שהבחינו כי רק אנשי יהודה נחלצו לעזרתו של המלך המותקף [מצודת דוד].
בעקבות תובנה זו, וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו – הם הפסיקו את המרדף והניחו לו לנפשו. נסיגה זו נבעה מההוראות המדויקות שקיבלו, אשר ציוו עליהם לתקוף אך ורק את מלך ישראל. אף על פי שמלך יהודה השתתף בקרב ונלחם נגדם, מבחינת פקודות המשימה שלהם הוא לא נחשב ליעד, והיה שווה בערכו לכל קצין או מפקד אחר בצבא, ולכן לא הייתה שום סיבה להמשיך ולדלוק אחריו [ביאור שטיינזלץ].