למרות זלזולו החיצוני באזהרותיו של הנביא מיכיהו, מלך ישראל (אחאב) מוטרד עמוקות מנבואת הזעם על מפלתו, ומנסה להערים על גורלו בשדה הקרב. המילה הִתְחַפֵּשׂ משמעותה שינוי הבגדים והסתרת הזהות כדי לא להיות מזוהה [מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים כי למרות שאחאב לא האמין באמת לנביא, דבריו עוררו בו חשש כבד. הוא פחד שהארמים שמעו את הנבואה ולכן ימקדו את כל מאמצי הלחימה אך ורק בו. משום כך, רוב הפרשנים מסבירים שהמילים הִתְחַפֵּשׂ וָבוֹא, אף שהן נראות כציווי, משמשות למעשה כתיאור פעולתו של אחאב עצמו. כלומר, אחאב אומר ליהושפט: אני הוא זה שאתחפש ואבוא למלחמה בבגדים רגילים כדי שהאויב לא יזהה אותי כמלך ישראל [רש"י, מצודת דוד, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, באשר ליהושפט, אחאב אומר לו: וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ. הכוונה היא שיהושפט ילבש את תכסיסי המלכות שלו, את השריונות ואת כלי הנשק המלכותיים המיוחדים לו. אחאב מרגיע את יהושפט שאין לו ממה לחשוש גם אם יזהו אותו, שכן נבואת הפורענות כוונה אך ורק כלפי מלך ישראל, והארמים יחפשו רק אותו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
גישה פרשנית שונה לחלוטין מציגה קריאה אחרת של הדו-שיח. לפי גישה זו, המילה הִתְחַפֵּשׂ היא אכן ציווי. אחאב דרש מיהושפט להסיר את בגדי המלכות שלו ולהיכנס למלחמה מחופש, מתוך כוונה ששניהם יסתירו את זהותם. יהושפט התנגד לכך וטען כי מישהו חייב לייצג את הוד המלכות בקרב, והשיב לאחאב: וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ במובן של תנאי – אם אני מתחפש, עליך ללבוש את בגדי המלכות שלך. אחאב סירב, התחפש בעצמו, וכאשר יהושפט ראה זאת, הוא בחר להישאר בבגדי המלכות שלו [חומת אנך].
לבסוף, לגבי המילה החותמת את הפסוק, וַיָּבֹאוּ, קיימים הבדלי נוסחאות. בעוד שבחלק מהספרים נכתב "ויבא" בלשון יחיד, בדומה לאופן שבו מופיע הפסוק המקביל בספר מלכים, ברוב ספרי דברי הימים המילה מופיעה בלשון רבים [מנחת שי].