חוסר שביעות רצונו של יהושפט מן הנביאים שעמדו לפניו מוביל אותו לחפש קול אותנטי של ה'. הוא חושד כי האנשים שניצבים מולו אינם נביאי אמת אלא נביאים שכירים בלבד [ביאור שטיינזלץ], ותוהה שמא איזבל הרגה את כולם ולא נותר עוד נביא לה' [מצודת דוד]. משום כך הוא שואל הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד – כלומר, האם אין כאן נביא נוסף, וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ – שנוכל לשאול בעצתו [ביאור שטיינזלץ] (לגבי המילה מֵאֹתוֹ, יש לציין כי קיימים הבדלים בין כתבי היד השונים באשר לאופן כתיבתה המדויק [מנחת שי]).
הפרשנים מציגים שתי סיבות מרכזיות שעוררו את חשדו של יהושפט והוכיחו לו כי אין מדובר בנבואת אמת:
ראשית, ניסוח דבריהם. יהושפט הבחין כי הם אינם משתמשים בלשון הנבואה המקובלת "כה אמר ה'", אלא דבריהם נשמעים כהבטחה או כברכה בלבד. הבחנה זו אף מסבירה מדוע בהמשך האירוע התנבא צדקיהו בן כנענה תוך שימוש בקרני ברזל ובביטוי המפורש "כה אמר ה'", מתוך ניסיון לשוות לדבריו אמינות נבואית [חומת אנך].
שנית, האחידות המחשידה. על פי מסורת חכמים, אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. מכיוון שכל הנביאים שעמדו לפניו דיברו בדיוק באותו סגנון, השכיל יהושפט להבין מיד כי אין זו דרכם של נביאי ה' [מצודת דוד, חומת אנך].