כדי להעביר מסר נבואי בעוצמה, נביאים נהגו לעתים להשתמש במיצגים פיזיים וסמליים. זהות הדובר, צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה (שהאות עי"ן בשמו מנוקדת בחטף פתח [מנחת שי]), שנויה במחלוקת: יש שרואים בו אחד מהנביאים [ביאור שטיינזלץ], ויש המזהים אותו ספציפית כאחד מנביאי הבעל [מצודת דוד].
כאשר צדקיהו מכין קַרְנֵי בַרְזֶל, ייתכן שהניח אותן על ראשו באופן סמלי [ביאור שטיינזלץ]. הכרזתו בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח נועדה לומר למלך כי הוא יאזור כוח ויתגבר על צבא ארם, כאילו הוא נוגח אותם בקרניים חזקות מברזל [מצודת דוד].
השימוש באביזרים מוחשיים לא היה חריג בנוף הנבואי. הפרשנים מסכימים כי זו הייתה דרכם המוכרת של נביאי ה' לבצע מעשים סמליים כדי להמחיש ולהסביר את דברי הנבואה. מעבר להמחשה החזותית, לעתים המעשה הסמלי עצמו נחשב לפעולה שיוצרת את המציאות בעולם ומביאה להתגשמות הנבואה [ביאור שטיינזלץ].