פגישתם של מיכיהו הנביא והמלך אחאב מגיעה לשיאה כאשר המלך שואל האם לצאת למלחמה ברמות גלעד. תשובתו החיובית של הנביא, עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ וְיִנָּתְנוּ בְּיֶדְכֶם, מעוררת תמיהה, והפרשנים מציעים שתי דרכים מרכזיות להבנת כוונתו.
גישה אחת מפרשת את דברי הנביא כברכה וכתקווה אישית. לפי הבנה זו, הנביא אינו מוסר כאן נבואה, אלא אומר למלך מיוזמתו: הלוואי שתצליחו במלחמה וה' ימסור את האויבים בידכם [רש"י, מצודת דוד].
לעומת זאת, גישה שניה רואה בתשובה זו אמירה של לעג והיתול. לפי פירוש זה, הנביא מחקה בכוונה את סגנונם של שאר הנביאים ונביאי הבעל. בכך הוא למעשה מקניט את אחאב ואומר לו: אם רצית לשמוע ממני רק את מה שכבר שמעת מהם, הרי לך התשובה שחיפשת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].