ביקור ממלכתי של מלך יהודה אצל מלך ישראל הופך מסעודת מלכים למהלך פוליטי וצבאי מחושב. יהושפט מלך יהודה יורד לשומרון לבקר את אחאב, ומתקבל בקבלת פנים מלכותית הכוללת שחיטת כבשים ובקר רב עבורו ועבור פמלייתו [ביאור שטיינזלץ].
הביקור מתרחש לְקֵץ שָׁנִים, מונח שהפרשנים נחלקו בהבנתו. יש הסבורים כי מדובר בסוף תקופה של מספר שנים לא מוגדר מאז ששתי משפחות המלוכה השתדכו זו בזו [מצודת דוד]. אחרים ממקמים את האירוע בשלב מאוחר הרבה יותר, בשנת השבע עשרה למלכותו של יהושפט, כאשר רוב שנות שלטונו כבר מאחוריו [מלבי"ם]. מנגד, יש הקושרים זאת לאירועים מדיניים קודמים, ומסבירים על פי התיאור המקביל בספר מלכים כי מדובר בשנה השלישית מאז שאחאב שילח לחופשי את בן הדד מלך ארם [רש"י].
במהלך המפגש, אחאב פועל לשכנע את יהושפט להצטרף אליו למלחמה, כפי שנאמר וַיְסִיתֵהוּ. בעוד שיש המפרשים מילה זו כפיתוי ושכנוע רגילים [מצודת דוד], יש המדייקים במשמעות הפועל ומסבירים כי "הסתה" שונה מפיתוי בעלמא, שכן היא דורשת הצגת תועלת או רווח ממשי עבור האדם המוסת. מכיוון שהכתוב אינו מציין שכר שהובטח ליהושפט תמורת ההשתתפות במלחמה, ההסתה עצמה נעשתה באמצעות אותה סעודת בשרים גדולה שאחאב ערך לכבודו. ההנאה מן האכילה והשתייה היא שמשכה את יהושפט להסכים לרצונו של אחאב [מלבי"ם].
מטרת ההסתה הייתה לַעֲלוֹת אֶל רָמֹת גִּלְעָד, כלומר לצאת למלחמה על העיר [מצודת דוד]. עילת המלחמה של אחאב נשענה על טענה היסטורית לבעלות על השטח. רמות גלעד שייכת לישראל עוד מימי יעקב אבינו, שהציב שם אבנים וקרא למקום "גלעד", ומאז הוחזק המקום כשייך לישראל. לכן, גם אם העיר לא נכבשה בפועל בימי משה כי לא ייחסו לה חשיבות באותה עת, או שנכבשה ולאחר מכן נלקחה על ידי אומות אחרות, הזכות ההיסטורית של עם ישראל על המקום נותרה בעינה, ועל בסיס זה ביקש אחאב לצאת לקרב [רש"י].