מלך ישראל פוסק את דינו של הנביא מיכיהו ומורה למשמר לקחת אותו למעצר תחת פיקוחם של שרי השלטון.
הציווי קְחוּ והפועל וַהֲשִׁיבֻהוּ נאמרים בלשון רבים ומופנים למספר שומרים, בניגוד לתיאור המקביל בספר מלכים שם הפנייה היא בלשון יחיד [מנחת שי]. השימוש במילה וַהֲשִׁיבֻהוּ רומז לכך שמיכיהו לא נשלח למקום חדש, אלא ככל הנראה כבר הוחזק או היה כלוא שם בעבר, ולכן המלך מצווה להחזירו לאותו המקום [מצודת דוד].
הנביא אינו מוחזר לביתו, אלא נמסר לידי רשויות השלטון בעיר. הוא נשלח אל אָמוֹן שַׂר־הָעִיר, שהיה המושל הממונה מטעם המלך, וכן אל יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ, שככל הנראה שימש כממלא מקום המלך בהיעדרו [ביאור שטיינזלץ].