המלך מצווה לכלוא את הנביא בתנאים קשים עד לשובו מן המלחמה. המילה זֶה בפסוק מתייחסת למיכיהו, והמלך משתמש בה כדי להביע כלפיו זלזול [ביאור שטיינזלץ]. הוא מורה לשים אותו בבֵּית הַכֶּלֶא, כלומר בבית האסורים [מצודת ציון]. באשר לעצם הכליאה, עולה השאלה האם מיכיהו כבר היה במאסר קודם לכן. ייתכן שהוא אכן היה כלוא בעבר, אך גם אם זו הפעם הראשונה שהוא נאסר, דרכו של המקרא להשתמש בפעלים של "השבה" למקום גם כשמדובר בכניסה ראשונה אליו, כפי שמופיע בפסוקים אחרים [רש"י].
במהלך המאסר, גוזר עליו המלך תנאים מחמירים של לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ. משמעות הדבר היא תזונה דלה הניתנת בדוחק, רק כמות מינימלית שנועדה להחיות את נפשו ולשמור עליו בחיים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לשון זו מקבילה לביטוי "לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ" המופיע בספר ישעיהו [רש"י].
מצב זה יימשך עַד שׁוּבִי בְשָׁלוֹם. המלך מתכוון להחזיק את מיכיהו בתנאי המעצר הקשים הללו עד שיחזור בשלום משדה הקרב, מתוך מטרה לבוא עמו חשבון לאחר מכן על דברי נבואתו [ביאור שטיינזלץ].