מלך ישראל אוסף קבוצה עצומה של נביאים כדי להתייעץ עמם לקראת היציאה לקרב, אך זהותם של נביאים אלו עומדת במוקד מחלוקת פרשנית. הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים היא שמדובר בנביאי ה׳ לכל דבר [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. באותה תקופה נביאי ה׳ כבר לא נרדפו על ידי אחאב, ודבר ה׳ כשלעצמו לא הפריע לו [ביאור שטיינזלץ]. ההוכחה לכך שהיו אלו נביאי אמת היא שבהמשך הסיפור נדרשת "רוח שקר" כדי לפתות אותם; אילו היו נביאי שקר המבדים נבואות מלבם ממילא, לא היה צורך ברוח שתטעה אותם [רש"י]. מנגד, יש הסבורים כי היו אלו נביאי עבודה זרה. יש המזהים אותם כנביאי הבעל [מצודת דוד], ויש המדייקים מהמספר ארבע מאות כי מדובר ספציפית בנביאי האשרה [מלבי"ם]. מבחינה טקסטואלית, בחלק מכתבי היד הישנים המילה הנבאים נכתבת בכתיב חסר, ללא האות יו"ד הראשונה [מנחת שי].
כאשר המלך פונה אליהם הוא שואל: הנלך, בלשון רבים, משום שהשאלה מופנית בעבורו ובעבור יהושפט מלך יהודה גם יחד [מלבי"ם]. הוא ממשיך ושואל אם אחדל, כלומר, האם אמנע מן היציאה למלחמה [ביאור שטיינזלץ].
הנביאים משיבים פה אחד שעליו לעלות לקרב, ומבטיחים כי ויתן האלהים את האויבים בידי המלך [ביאור שטיינזלץ]. השימוש בשם האלוהות מוסבר בכמה אופנים. לפי הגישה שרואה בהם נביאי שקר, השימוש בשם זה נעשה במכוון בפני יהושפט, כדי להטעותו ולגרום לו לחשוב שהם מתנבאים בשם ה׳ [מצודת דוד]. מנגד, הסבר אחר מתמקד במשמעות המהותית של השם; אף ששם "אלהים" מייצג לרוב את מידת הדין, הנביאים כיוונו לומר שאפילו על פי שורת הדין ישנם רחמים, והעיר רמות גלעד תינתן בידי המלך [חומת אנך].
אף על פי כן, תשובתם האחידה של הנביאים היא שעוררה את חשדו של יהושפט. על פי המסורת, אין שני נביאים מתנבאים בסגנון ובלשון זהים לחלוטין. העובדה שכל ארבע מאות הנביאים ענו יחד באותו מטבע לשון בדיוק, הוכיחה ליהושפט שמשהו אינו כשורה והובילה אותו לבקש נביא נוסף של ה׳ [רש"י].