היציאה המשותפת של המלכים למלחמה מתרחשת על אף נבואת הזעם שהושמעה רגעים ספורים לפני כן. ההחלטה שקיבלו, שבאה לידי ביטוי במילים וַיַּעַל מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה, מתבארת על רקע מאזן הכוחות הנבואי [ביאור שטיינזלץ].
מול נביא יחיד שניבא על פיזור העם ונפילתו של אחאב, עמדה קבוצה שלמה של נביאים שהבטיחה הצלחה במערכה. יתרה מזאת, אחאב טען מראש שאותו נביא יחיד תמיד רואה שחורות, ובכך החליש את משקלה של נבואתו. מכיוון שגם לא נאמר איסור מפורש לצאת לקרב, השתכנע יהושפט כי הצעד הנכון והראוי הוא ללכת אחר דעת הרוב ולצאת אל המלחמה.