בתוך הדיון המתקיים בפמליה של מעלה, מופיעה דמות בודדת מתוך הקהל השמימי ומתנדבת למשימה לפתות את מלך ישראל. התייצבות פתאומית זו מובילה לדו שיח ישיר מול ה', המבקש לדעת מהי התוכנית המעשית להוצאת הפיתוי אל הפועל.
בזיהוי זהותו של הרוח שיצא לעמוד לפני ה', קיימות שתי גישות בקרב המפרשים. על פי הגישה הפשטנית, מדובר באחד המלאכים [רש"י]. פירוש זה נשען על ההקשר של המעמד, שבו הוזכר קודם לכן כי כל צבא השמים עומדים לפני ה'. ציון עובדה זו מראש נועד להסביר מיהו אותו רוח ומניין הופיע, שכן הוא פשוט יצא מתוך שאר המלאכים שעמדו שם. השימוש במילה רוח לתיאור מלאך מוכר ממקומות אחרים במקרא.
מנגד, מסורת חז"ל מציעה זיהוי ספציפי לאותה דמות, ולפיה מדובר ברוחו של נבות היזרעאלי [רש"י ומצודת דוד], שמתייצבת כעת לפני ה'.
לאחר שהרוח מציע את עצמו למשימה באומרו "אני אפתנו", ה' פונה אליו ושואל במה, כלומר כיצד בדיוק תעשה זאת ומהי הדרך שבה תבצע את הפיתוי [ביאור שטיינזלץ].