המלך מזהה כי דברי העידוד ששמע מהנביא אינם נבואה כנה, ודורש ממנו לחדול מהתנהגות זו ולמסור את הדברים לאשורם. כאשר המלך אומר עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ, הוא מבהיר כי הוא משביע אותו פעמים רבות, ולא רק פעם או פעמיים, לומר את האמת [מצודת דוד].
הסיבה לחשדו של המלך נובעת מכך שהנביא לא פתח את דבריו הקודמים במילים "כה אמר ה'". השמטה זו גרמה למלך להבין בבירור שאין מדובר בדבר ה', והוא נותר בספק האם הנביא אמר את דבריו מתוך לעג והיתול, או שמא רק בירך אותו מדעתו האישית [מצודת דוד].
לכן, הוא תובע ממנו אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר (כאשר האות ת' נהגית כרפויה [מנחת שי]) אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם ה'. כלומר, המלך דורש מהנביא שלא יאמר לו דברים סתמיים, דברי שקר או ברכות מליבו, אלא ימסור אך ורק את האמת המוחלטת בשם ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].