המלך פונה לאחד מאנשיו בדרישה דחופה לזמן את הנביא. המונח סריס מתפרש כשר משרי המלך [מצודת דוד] או כמשרת [ביאור שטיינזלץ]. בפקודתו מַהֵר, מסכימים הפרשנים כי המלך דורש מאותו אדם להזדרז ולהביא את הנביא באופן מיידי.
בפסוק ניכר פער בין כתיבת שמו של הנביא לאופן קריאתו. השם נכתב מיכהו ללא האות יו"ד, אך נקרא מִיכָיְהוּ [מנחת שי]. חסרון האות בכתיב מבטא את יחסו השלילי של מלך ישראל לנביא, שכן הוא כינה אותו בשם חסר ומשובש מתוך זלזול וביזיון כלפיו [רש"י].