מלך ישראל פוסק את דינו של הנביא מיכיהו ומורה למספר שומרים לקחת אותו למעצר. הציווי קְחוּ מופנה אליהם בלשון רבים, והמלך פוקד עליהם וַהֲשִׁיבֻהוּ, פעולה המרמזת כי הנביא אינו נשלח למקום כליאה חדש אלא מוחזר למקום שבו כבר הוחזק בעבר. הנביא אינו מוחזר לביתו, אלא נמסר לידי רשויות השלטון בעיר תחת פיקוחם של אָמוֹן שַׂר־הָעִיר, המושל הממונה מטעם המלך, ואל יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ, שככל הנראה שימש כממלא מקום המלך בהיעדרו.
דברי הימים ב, פרק י״ח, פסוק כ״ה
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל קְחוּ֙ אֶת־מִיכָ֔יְהוּ וַהֲשִׁיבֻ֖הוּ אֶל־אָמ֣וֹן שַׂר־הָעִ֑יר וְאֶל־יוֹאָ֖שׁ בֶּן־הַמֶּֽלֶךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.