דברי הימים ב, פרק ל״ד, פסוק ד׳

תארו לעצמכם שאתם מחליטים לעשות ניקיון יסודי באמת, ולסלק מהסביבה שלכם כל דבר רע או מזיק. זה בדיוק מה שעושה מלך יהודה. הוא מוביל מבצע ענק כדי לנקות את הארץ מעבודה זרה. האנשים שלו הורסים את המזבחות של האלילים, והם וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו, כלומר שוברים הכול ממש בנוכחותו של המלך ועל פי הפקודה הישירה שלו. בין השאר הם הורסים את הַחַמָּנִים, שהיו פסלים מיוחדים שאנשים עבדו להם כמו לשמש. הפסלים האלו עמדו אֲשֶׁר־לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם, כלומר הם הוצבו גבוה מאוד מעל המזבחות כדי להיות מול השמש. המלך לא מוותר לאף פסל. הוא גִּדֵּעַ אותם, כלומר כורת ושובר אותם, ואפילו וְהֵדַק אותם, שזה אומר שהוא ממש כותש ומפורר אותם לאבקה דקה, כדי שאף אחד לא יוכל להשתמש בהם יותר לעולם. לבסוף, את כל האבק של הפסלים הוא לוקח ו־וַיִּזְרֹק עַל־פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם. הוא מפזר את האבק על הקברים של האנשים שפעם, כשהיו בחיים, עבדו לפסלים האלו. המעשה הזה נועד להראות לכולם כמה העבודה הזרה היא חסרת ערך, ובכך המלך גם מגשים נבואה עתיקה שהבטיחה שזה בדיוק מה שיקרה.