מלך יהודה מוביל מסע טיהור יסודי וחסר פשרות לעקירת העבודה הזרה מן הארץ, תוך השמדה מוחלטת של סמלי הפולחן וחילול קבריהם של עובדי האלילים.
הפעולה מתוארת במילים וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו, שכן אנשיו של המלך הרסו את המזבחות בנוכחותו ועל פי פקודתו הישירה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מהלך זה בוצע תחילה בערי יהודה, בטרם התרחב לאזורים נוספים [מלבי"ם].
בין סמלי הפולחן שהושמדו היו הַחַמָּנִים. רוב הפרשנים מסבירים כי אלו היו צלמים וצורות של השמש ששימשו לפולחן. עם זאת, ישנה דעה כי מדובר היה באילנות מיוחדים שהוקדשו לשמש, מתוך אמונה ששפע רוחני יורד אליהם ממנה [רלב"ג]. חמנים אלו הוצבו אֲשֶׁר־לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם, כלומר הם הועמדו בגובה רב מעל המזבחות וכנגד השמש, מנהג שהונהג עוד בימי המלך מנשה [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
את הפסילים המלך גִּדֵּעַ, כלומר כרת ושיבר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ובכך קיים את הציווי המקראי המורה לגדע את האשרים [רלב"ג]. יתרה מכך, הוא לא הסתפק בשבירה בלבד אלא וְהֵדַק אותם, כלומר כתש ושחק את הפסילים עד דק [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], כדי להבטיח שאיש לא יוכל להפיק מהם כל הנאה או תועלת [רלב"ג].
לבסוף, את אבק האלילים וַיִּזְרֹק עַל־פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם. הפרשנים מסכימים כי הכתוב מקצר כאן, והכוונה היא שהשליך את השרידים על קבריהם של האנשים אשר זבחו לאותם אלילים בחייהם [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. פעולה זו נועדה לבזות את עובדי העבודה הזרה [מצודת דוד]. השלכת העפר על הקברים ושריפת עצמות כומרי העבודה הזרה על המזבחות כדי לטמאם [רלב"ג], היוו סגירת מעגל היסטורית והגשמה מדויקת של הנבואה העתיקה שניתנה לירבעם, לפיה מלך מבית דוד בשם יאשיהו יזבח את עצמות כוהני הבמות על גבי המזבחות [רש"י].