מסע הטיהור הדתי של יאשיהו מתרחב מעבר לגבולות יהודה וחודר אל שטחי ממלכת ישראל לשעבר בצפון הארץ, וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי. בתקופה זו, אף שמרבית עשרת השבטים כבר הוגלו, האימפריה האשורית הלכה ונחלשה ואחיזתה באזור התרופפה. חלל שלטוני זה אפשר ליאשיהו, ממניעים דתיים ופוליטיים כאחד, לספח את השטחים הללו ולהשמיד בהם את העבודה הזרה [ביאור שטיינזלץ]. אזורים אלו לא היו ריקים לחלוטין, אלא אוכלסו בידי שארית הפליטה המעטה ששרדה את חרב סנחריב ונותרה בארץ לאחר גלות עשרת השבטים [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המילה בְּחַרְבֹתֵיהֶם זוכה למספר פירושים שונים בקרב המפרשים:
הגישה הראשונה מפרשת את המילה כפשוטה, מלשון חורבן. כלומר, יאשיהו עבר ממקום למקום וביער את האלילים והמזבחות מתוך ערי ישראל שהיו חרבות באותה עת [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
גישה שנייה, לעומת זאת, רואה במילה תיאור של כלי המשחית. על פי פירוש זה, המילה מתייחסת למקבות, לגרזנים ולכלים שבאמצעותם ניתצו ושברו את מזבחות העבודה הזרה [רד"ק, מצודת דוד].
גישה שלישית נשענת על כתיב המילה בפסוק. במסורת המסורה, המילה נקראת כמילה אחת אך נכתבת בטקסט עצמו כשתי מילים נפרדות: בחר בתיהם [מנחת שי]. על בסיס כתיב זה, יש המפרשים את המילה כ"בהר בתיהם". פירוש זה מלמד על מצבם הביטחוני והנפשי של השרידים המעטים שנותרו בארץ; מתוך פחד לשבת באזורי השפלה החשופים, הם בחרו לקבוע את בתיהם ולהתגורר באזורים ההרריים המוגנים יותר [רש"י].