משלחת יוצאת בשליחות דחופה כדי לדרוש בה' בעקבות גילוי ספר התורה, ופונה לקבל הדרכה נבואית דווקא מאישה.
הביטוי ואשר המלך מתייחס לשרים ולאנשים הנוספים שציווה המלך להתלוות אל חלקיהו הכהן הגדול במשימה זו [רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ, חומת אנך].
הפנייה אל חולדה מעוררת את השאלה מדוע נבחרה היא ולא נביאים אחרים שפעלו באותה תקופה, דוגמת ירמיהו. גישה אחת מסבירה כי נשים ניחנות בטבע רחמני יותר, והמלך קיווה שהיא תתפלל בעדם ותעורר רחמי שמיים [רש"י, מצודת דוד]. הסבר נוסף מתבסס על כך שחולדה הייתה קרובת משפחתו של ירמיהו, ולכן הוא לא הקפיד על כך שהיא מתנבאת במקומו ומורה הלכה באזורו [חומת אנך]. מנגד, ייתכן שהסיבה פשוטה יותר והנביאים האחרים כלל לא שהו בירושלים באותה עת [מצודת דוד].
ביחס לשושלת המשפחתית המצוינת, תקהת בן חסרה, הפרשנים מסכימים כי מדובר באותו אדם המוזכר בספר מלכים בשם "תקוה בן חרחס", וכי פשוט היו לו שני שמות. בעלה של חולדה, שלום, שימש בתפקיד שומר הבגדים, כאשר יש הסבורים שהיה אחראי על משמרת בגדי המלכות [מצודת דוד, שטיינזלץ], ויש המפרשים שהיה מופקד על בגדי הכהונה [רש"י].
מקום מושבה של חולדה מוגדר במילה במשנה, ולכך ניתנו שני כיווני פירוש עיקריים. מבחינה גיאוגרפית, הכוונה היא לאזור משני שנוסף לעיר דוד ומוקם בין שתי חומות העיר [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ]. מבחינה רוחנית, המונח מצביע על בית מדרש ומקום של לימוד תורה [רש"י, רד"ק]. בעקבות כך מובאת מסורת המתארת כי לחולדה הייתה לשכה מיוחדת סמוכה ללשכת הגזית שבה ישבה הסנהדרין. מטעמי צניעות, לשכה זו הייתה פתוחה כלפי חוץ כדי לקבל את הקהל, אך אטומה לחלוטין לכיוון חכמי הסנהדרין [רש"י].
כאשר המשלחת מגיעה אליה, הם מדברים אליה כזאת, כלומר מוסרים לה במדויק את דברי המלך ומשתפים אותה בדאגתו העמוקה ממה שקרא בספר [מצודת דוד, שטיינזלץ].