הבטחה אישית מאת ה' מוענקת למלך יאשיהו, המבטיחה לו חסד פרטי בטרם תבוא הפורענות הלאומית. המילים אֹסִפְךָ וכן וְנֶאֱסַפְתָּ מבטאות פעולה של הכנסה וקיבוץ [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ההבטחה שייאסף אֶל קִבְרוֹתֶיךָ משמעותה שיזכה להיקבר בכבוד [ביאור שטיינזלץ], ומבטיחה בנוסף שלא יסיים את חייו בגלות ולא ייקבר בארץ העמים [מצודת דוד].
ההבטחה כי הדבר ייעשה בְּשָׁלוֹם מעוררת שאלה, שהרי יאשיהו נהרג בסופו של דבר במלחמה. הפרשנים מיישבים קושי זה ומסבירים כי ה"שלום" אינו מתייחס לאופן מותו, אלא לכך שייחסך ממנו לראות את הרעה שעתידה לבוא על ישראל [רש"י, מצודת דוד], וליתר דיוק מדובר בהבטחה שלא יראה בעיניו את חורבן בית המקדש [רש"י]. בסיום הדברים, המילה וַיָּשִׁיבוּ מתארת כיצד שליחי המלך, חלקיהו וחבריו, חזרו והביאו את דבר הנבואה בחזרה אל יאשיהו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].