גילויו של ספר התורה בבית ה' מהווה נקודת מפנה היסטורית, המתרחשת לאחר תקופה של הסתרה וסכנה. הרקע לאירוע נעוץ בימי מלוכתו של אחז, אשר נהג לשרוף ספרי תורה. מחשש שמא ישלח המלך את ידו גם בספר התורה המקורי שכתב משה רבנו, אשר היה מונח לצד ארון הברית, מיהרו הכוהנים להטמינו. לאחר מות אחז חיפשו את הספר רבות אך העלו חרס בידם. כעת, במהלך עבודות הבדק וחיפוש הכספים במקדש, מוצא אותו חלקיהו הכהן הגדול, והוא מכריז כאיש בשורה כי סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, כלומר, אותו ספר מקורי ואבוד נמצא סוף סוף [מצודת דוד].
למציאת הספר נלווה ממד מצמרר, שכן הוא התגלה כשהוא גלול בדיוק בפרשת התוכחה, ובראש הדף הופיע הפסוק המזהיר מפני גלות: "יולך ה' אותך ואת מלכך". חלקיהו הבין כי לא מדובר במקריות אלא באות אלוהי וברמז שנועד להחריד את העם ולעוררו לתשובה [מצודת דוד].
בעקבות הגילוי נאמר וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן. מסירת הספר לידי שפן הסופר נובעת משתי סיבות המשלימות זו את זו. מן ההיבט המעשי, תפקידו הרשמי של הסופר הוא להקריא את הכתובים בפני המלך ולכן הספר הועבר אליו [רש"י]. מן ההיבט המהותי, חלקיהו ביקש להראות לשפן את הפסוקים הקשים שהתגלו בראש הדף, מתוך כוונה שיעביר את המסר המטלטל למלך ויעורר זעזוע בקרב העם [מצודת דוד].