תשובתה של הנביאה למשלחת שנשלחה אליה נפתחת בפנייה יוצאת דופן. כאשר היא מוסרת את דבר ה' חזרה אל יאשיהו, היא אינה משתמשת בתוארו המלכותי, אלא בוחרת בכינוי סתמי.
הבחירה במילים אִמְרוּ לָאִישׁ עוררה דיון בקרב המפרשים. מחד גיסא, ניסוח זה נתפס כמבטא יהירות מסוימת כלפי המלך [ביאור שטיינזלץ], ואכן חכמים מתחו ביקורת על כך שהנביאה לא חלקה לו כבוד ולא פנתה אליו בתואר "מלך" [חומת אנך]. מאידך גיסא, יש המסבירים כי הבחירה בכינוי זה אינה נובעת מזלזול, אלא משרתת מטרה מבנית בנבואה. הנביאה ביקשה להפריד בבירור בין החזון הקשה העוסק בחורבן המקום ויושביו, לבין הנבואה המנחמת והמפורטת יותר הנוגעת למלך עצמו. לכן, בחלק הראשון של דבריה היא מתייחסת אליו כ"איש" בלבד, ורק לאחר שתסיים את נבואת הפורענות הכללית, תפנה אליו ישירות בתוארו המלא "מלך יהודה" [רש"י].