ימי שלטונו של יאשיהו התאפיינו בביעור עבודה זרה ובאכיפת האמונה בה', מהלך שהבטיח יציבות רוחנית ומדינית לאורך כל חייו. המלך פעל לסלק את העבודה הזרה מכל הארצות, כלומר מכל שטחי היישוב של בני ישראל [ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה ויעבד, קיימת מחלוקת פרשנית הנובעת מהבדלי נוסחאות. רוב הפרשנים מתבססים על הנוסח המדויק שבו המילה נכתבת באות דל"ת [מנחת שי]. לפי גישה זו, משמעות המילה היא שיאשיהו העביד והכריח את העם לעבוד, כאשר הפסוק מיד ממשיך ומפרש שכוונת העבודה היא "לעבוד את ה'" [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנם ספרים שבהם המילה נכתבת באות רי"ש – "ויעבר" [מנחת שי]. לפי קריאה זו, הכוונה היא שיאשיהו העביר וביער את כל התועבות והגילולים שטרם הושמדו, פעולות שמתוארות בהרחבה בספר מלכים [רלב"ג].
סופו של הכתוב, המעיד כי כל ימיו לא סרו מאחרי ה', מצביע על התגשמות נבואתה של חולדה. כל עוד יאשיהו מלך, לא הגיעה פורענות לארץ יהודה והעם שמר על נאמנותו לה'. עם זאת, מותו של יאשיהו כפצוע מלחמה היווה נקודת שבר וסיום לתקופה השלווה, ומנקודה זו ואילך החל מצבה של ממלכת יהודה להידרדר [ביאור שטיינזלץ].