מלאכת שיפוץ המקדש דרשה מאמץ רב כדי לתקן את ההזנחה וההרס שהצטברו במשך כמעט שישים שנה, בתקופת שלטונם של מלכי יהודה הקודמים, מנשה ואמון [ביאור שטיינזלץ]. הכספים הועברו לאנשי המקצוע השונים כדי לרכוש את חומרי הגלם הנדרשים לתיקון הנזקים.
הפועלים מתחלקים לשני סוגים: לֶחָרָשִׁים, שהם האומנים העובדים בחומרים קשים [ביאור שטיינזלץ] ואחראים על חיתוך העצים ועיצובם [מצודת דוד], וְלַבֹּנִים, שתפקידם המעשי הוא בניית הקירות [מצודת דוד].
באמצעות הכסף נרכשו אַבְנֵי מַחְצֵב, שהן אבנים חצובות וישרות [מצודת דוד], וכן עצים שנועדו לשתי מטרות מרכזיות בייצוב המבנה: המטרה הראשונה היא לַמְחַבְּרוֹת, כלומר קורות עץ ויתדות שנועדו לקשר ולחבר את חלקי הבניין השונים לכדי יחידה אחת יציבה. המטרה השנייה היא וּלְקָרוֹת, עצים שנועדו לשמש כקירוי ולכסות את תקרת המבנים [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
פעולות אלו של שילוב אבנים חדשות וקירוי בעצים היו הכרחיות כדי לייצב את הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, שכן המלכים הקודמים הזניחו ופגעו במכוון במבנה המקדש [ביאור שטיינזלץ].