מערך שיפוץ המקדש התנהל כשרשרת מסודרת של העברת כספים וסמכויות, מהדרג הניהולי ועד לפועלים בשטח. הכספים הועברו עַל יַד, כלומר לרשותם ולשליטתם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], של עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית ה'. מונח זה מכוון לאלו שקיבלו את המינוי והאחריות הרשמית על המקדש [רלב"ג]. יש המזהים אותם כגבאי הראשי הממונה על שאר הגבאים [מלבי"ם], ויש המפרשים שאלו הם האדריכלים והאומנים הראשיים המנהלים את הפרויקט ומדריכים את העובדים [מצודת דוד].
לאחר מכן, אותם ממונים וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ – העבירו את הכסף כדי לשלם את שכרם של עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית ה', שהם הפועלים והאומנים המבצעים את הבנייה בפועל [מצודת דוד, מלבי"ם]. הניסוח המדויק המדגיש שהם "עושים בבית 'ה", בא ללמד שהפועלים אינם שוהים במקדש דרך קבע, אלא רק נמצאים בו לצורך ביצוע עבודתם [מלבי"ם].
מטרת העבודה מוגדרת במילים לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת. הפעולה לִבְדּוֹק עניינה תיקון "בדק הבית", דהיינו המקומות השבורים וההרוסים. פעולה זו נקראת כך משום שהיא דורשת חיפוש אקטיבי, חשיפה ובחינה מדוקדקת כדי לאתר את התקלות והחולשות במבנה [רש"י, מצודת ציון]. מכאן משתמע שהעבודה התבצעה בשלבים מסודרים: תחילה היה על הפועלים לבחון ולחפש את הקלקולים במבנה, ורק לאחר מכן לגשת למלאכת התיקון והחיזוק [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].