דברי הימים ב, פרק ל״ד, פסוק ו׳

יצא לכם לדמיין פעם איך נראה מקום אחרי שרוב התושבים שלו נאלצו לעזוב? המלך יאשיהו החליט לעשות מעשה אמיץ. הוא לא הסתפק בלסלק את העבודה הזרה רק מהממלכה שלו, אלא המשיך רחוק יותר אל השטחים של ממלכת ישראל הישנה בצפון. באותם ימים, רוב עשרת השבטים כבר לא היו בארץ, וממלכת אשור החזקה ששלטה שם התחילה להיחלש. יאשיהו ניצל את ההזדמנות הזו כדי להיכנס לאזורים האלה ולהשמיד את כל הפסלים והאלילים. הוא הגיע אל עָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי. האזורים האלה לא היו לגמרי ריקים, כי נשארו בהם מעט מאוד אנשים שניצלו מהגלות. כשיאשיהו עבר ממקום למקום, הוא ראה שהרבה מהערים היו הרוסות. לכן נאמר שהוא עבר בְּחַרְבֹתֵיהֶם, כלומר בתוך הערים החרבות וההרוסות. הוא עבר בתוך החורבות האלה, ודאג לנקות גם אותן מכל המזבחות והאלילים, כדי שכולם יעבדו אך ורק את ה׳.