דברי הימים ב, פרק ל״ה, פסוק כ׳

תארו לעצמכם שאתם בטוחים שאתם עושים את הדבר הכי נכון וצודק שיש, אבל בגלל סוד קטן שאנשים אחרים מסתירים מכם, הכול משתבש. המלך יאשיהו היה מלך צדיק וטוב. המילים אַחֲרֵי כָל זֹאת נאמרות בעצב, כי למרות כל המעשים הטובים שעשה, עומד לקרות משהו עצוב. יאשיהו עבד קשה כדי לשפץ את בית המקדש, והוא הֵכִין אותו, חיזק את הבניין וסידר את עבודת הכהנים בצורה מסודרת. יום אחד, מלך מצרים, שנקרא פרעה נְכוֹ משום שהיה נכה וצולע ברגליו, יצא למסע צבאי. המטרה שלו לא הייתה לפגוע בממלכת יהודה, אלא לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת, שזהו מקום רחוק בצפון. כדי להגיע ממצרים שבדרום אל הצפון, הצבא המצרי היה חייב לעבור דרך ארץ ישראל. למרות שמלך מצרים רק רצה לעבור בשלום, וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ המלך יאשיהו כדי לחסום את דרכו ולעצור אותו. יאשיהו סמך על ההבטחה בתורה שאומרת ששום חרב של צבא זר לא תעבור בארץ ישראל, אפילו לא צבא שרק עובר בדרך. אבל יאשיהו לא ידע סוד עצוב על העם שלו. הוא לא ידע שהם עדיין חוטאים וממשיכים לעבוד עבודה זרה בסתר, בתוך הבתים הסגורים שלהם. בגלל החטאים הנסתרים האלו, ההגנה של ה' לא עמדה ליאשיהו בקרב הזה, וההחלטה שלו לצאת למלחמה הובילה לתוצאה קשה מאוד.