דברי הימים ב, פרק ל״ה, פסוק ט״ו

יצא לכם פעם להשתתף במבצע גדול שבו לכל אחד יש תפקיד חשוב, ואם מישהו עוזב את המקום שלו הכול נעצר? זה בדיוק מה שקרה בבית המקדש בזמן הקרבת קורבן הפסח. הכול התנהל בסדר מופתי, ממש כמו צוות שבו כל אחד יודע בדיוק מה עליו לעשות. קבוצה אחת של לוויים הייתה אחראית על השירה. הם עמדו על מעמדם, כלומר בדיוק במקום המיוחד שנקבע להם, ושרו כמצות דויד, לפי השירים ומזמורי התהילים שדוד המלך ושאר המשוררים קבעו. כל אחד מהמשוררים האלה נקרא חוזה המלך, כי שרתה עליו רוח הקודש. הם היו כל כך מסורים לתפקיד, שהם שרו לאורך כל היום, אפילו בזמן הקרבת הקורבנות. בזמן שהם שרו, השערים, שהם הלוויים השומרים, עמדו לשער ושער ושמרו על כל הפתחים של המקדש. בגלל שהתפקיד שלהם ושל המשוררים היה כל כך חשוב, נאמר עליהם שאין להם לסור מעל עבדתם. הם לא היו צריכים לעזוב את העבודה שלהם אפילו לא לרגע כדי להכין לעצמם את קורבן הפסח. איך זה התאפשר? פשוט מאוד, כי אחיהם הלוים הכינו להם. שאר הלוויים, שלא היו עסוקים באותו זמן בשירה או בשמירה, דאגו להכין את כל מה שצריך עבורם. ככה כולם דאגו אחד לשני, והעבודה החשובה במקדש המשיכה בלי שום הפסקה.