הכנת קורבנות הפסח וחלוקתם להמוני העם דרשה סדר וארגון מופתיים, תוך הקפדה על ההלכות השונות של כל קורבן. הכתוב מבחין בין אופן הכנת קורבן הפסח עצמו לבין הכנת שאר הקורבנות שהוקרבו עמו.
המילים וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט מתייחסות לצליית הקורבן באש, כפי שדורשת התורה בהלכות קורבן הפסח [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. השימוש בפועל "ויבשלו" לתיאור צלייה מעורר דיון לשוני בקרב הפרשנים: [רלב"ג] ו[חומת אנך] לומדים מכאן שבלשון המקרא גם פעולת הצלייה נכללת תחת המושג הרחב "בישול", ולכן במקומות אחרים התורה נאלצה להדגיש "מבושל במים" כדי להוציא מכלל צלייה. לעומתם, [רד"ק] מעיר כי מאחר שלא מצינו במקומות אחרים שהמילה בישול מתארת צלייה, הכתוב הוצרך להוסיף כאן במפורש את המילה "באש" כדי להבהיר שמדובר בצלייה ולא בבישול רגיל.
במקביל נאמר וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ. קודשים אלו הם קורבנות הבקר שהובאו כשלמי חגיגה יחד עם הפסח [רלב"ג, מלבי"ם], או שאר הקורבנות באופן כללי [ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לפסח שנצלה באש, קורבנות אלו אכן בושלו במים [רלב"ג, רד"ק, מלבי"ם]. בישול זה נעשה בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת, שהם סוגים שונים של קדרות, סירי ענק וקערות [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לאחר סיום ההכנה, וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם. הלוויים העבירו את הבשר במהירות להמוני העם [ביאור שטיינזלץ]. תחילה הם טרחו והכינו את המנות עבור כל ישראל, ורק לאחר מכן התפנו להכין לעצמם ולכוהנים, שכן הכוהנים היו עסוקים בעבודת הקורבנות ולא היה להם פנאי להכין את סעודתם בעצמם [רש"י].